היסטוריית העיר באר שבע

​באר שבע, המטרופולין הרביעי בארץ, היא אחת הערים עם מורשת היסטורית מרשימה ועתיקה. כבר אלפי שנים שהעיר יודעת תהפוכות, התיישבות חדשה, מלחמות וקרבות, אך שומרת על מעמדה כעיר מרכזית בדרום, וממשיכה להתפתח ולגדול, ממצבת את עצמה כבירת ההזדמנויות של ישראל.
 

באר שבע בתנ"ך

"על-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם" (בראשית כא, לא). מקור השם באר שבע שאוב מהמקרא, מתקופת אברהם אבינו. בספר בראשית, נכתב כי אברהם העניק שבעה כבשים לאבימלך מלך גרר, בתמורה לבאר שחפר באזור, וכרת עמו ברית. על כן נקרא המקום באר-שבע. מלבד ספר בראשית, נזכרת באר-שבע גם בספר יהושע, כאחת מהערים המרכזיות השייכות לשבט שמעון.
 

היסטוריית העיר העתיקה

העיר העתיקה הינה העיר היחידה שנבנתה על ידי השלטון העותומני ששלט בארץ ישראל כ-400 שנים. מיקום העיר נבחר בגבול שלושת המטות הבדואים הגדולים בנגב (עזאזמה, זורבה ומחמדין). בנוסף, במיקום זה היו מי תהום גבוהים, דבר שאפשר השגת מים ליישוב בקלות יחסית. בניית העיר החלה ב שנת- 1900. ראשית הוקמה תחנת משטרה בת שתי קומות במטרה להשיג שליטה טובה יותר, להפחית את מעשי השוד ולמנוע סכסוכים בקרב תושבי האזור. העיר החדשה נקראה ביר א-סבע (בערבית: :بئر السبع) והוקמה על הגדה הצפונית של נחל באר שבע.
 

בניית ביר א-סבע

העיר נבנתה כ-5 קילומטרים מערבית ליישוב העתיק, לפי תכניותיהם של שני מהנדסים ערבים, סייד אפנדי אלנשאשיבי ורג'ב אלנשאשיבי ושני מהנדסים אירופאים (גרמני ושווייצרי) בתבנית בעלת סגנון מודרני של רחובות במתווה שתי וערב, כאשר רק המסגד הגדול שפונה לכיוון מכה משבש דפוס זה. כל בתי העיר נבנו מחומרים מקומיים והיו חד-קומתיים. בשיאה התיישבו בעיר העתיקה כ-1,000 תושבים. כמעט כולם מוסלמים, מעט נוצרים, ויהודים בודדים.
 
 

העיר העתיקה במלחמת העולם הראשונה 1914

במלחמת העולם הראשונה הפכה העיר למרכז לוגיסטי-צבאי חשוב ואוכלוסייתה גדלה פי ארבעה. בקרבתה הוקם שדה התעופה הראשון בארץ ישראל. בנוסף, ב-30 באוקטובר 1915, לאחר תשעה חודשי בנייה, נחנכה תחנת הרכבת שחיברה את העיר דרך "מסילת הדרום" ללוד ובהמשך התחברה למסילת הרכבת החיג'אזית. באירוע זה נכח אחמד ג'מאל פאשה וכן פקידים עות'מאניים בכירים נוספים. המסילה תוכננה להמשיך דרומה ולהגיע עד לקרבת תעלת סואץ, אותה קיוו הצבאות הטורקי והגרמני לכבוש, אולם בנייתה לא הושלמה. לשם כך, נבנה הגשר הרכבת הטורקי על נחל באר שבע שהוא אחד מסמלי העיר.
 

כיבוש העיר על ידי הבריטים

בתאריך 31 באוקטובר 1917, העיר נכבשה על ידי הכוחות הבריטיים של הגנרל אלנבי אחרי כישלונות חוזרים ונשנים בהבקעת הקו העות'מאני באזור עזה. בקרב בלטו הפרשים הקלים האוסטרליים, והוא נחשב לקרב הפרשים הגדול והאחרון בהיסטוריה.
בבאר שבע שוכן בית קברות צבאי לחללי מלחמת העולם הראשונה שבו קברים של חיילים בריטים, אוסטרלים וניו זילנדים, לידו נחנכה בשנת 2002 אנדרטה לזכר החיילים העות'מאניים. אחרי כיבוש רפיח ב-1918 בנו הבריטים מסילה ברוחב תקני מרפיח אל באר שבע, אשר נחנך במאי אותה שנה. עם תום מלחמת העולם הראשונה, הייתה באר שבע מחוברת בשתי מסילות, אחת אל לוד והשנייה אל רפיח וממנה דרומה למצרים וצפונה ללוד ולחיפה. 
 

ימי השלטון הבריטי

בימי השלטון הבריטי הייתה ביר א-סבע עיר ערבית ועד 1936 חיו בה מספר משפחות יהודיות. על פי מפקד אוכלוסין של שנת 1922 היו בבאר שבע 2,356 תושבים מתוכם 235 נוצרים, 98 יהודים ו-11 דרוזים. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931 היו בבאר שבע 2,959 תושבים, מהם 2,751 מוסלמים, 152 נוצרים, 11 יהודים ו-5 בהאים. בעיר היו 545 בתים. על פי סקר הכפרים, בשנת 1945 חיו בה כ-5,570 תושבים‏. הבריטים מינו לראשות העירייה את השיח' פריח אבו מדין, שיח' שבט החנג'רה, שהיה מהאנשים המשפיעים באוכלוסיית האזור ושימש במלחמת העולם הראשונה כמורה דרך לכוחות הבריטיים. 
 

שחרור העיר - מלחמת העצמאות

במהלך פלישת הצבא המצרי לארץ ישראל במלחמת העצמאות, השתלטו על העיר בתאריך 19 במאי 1948 שני גדודים של האחים המוסלמים, שחלקם נותר בעיר וחלקם המשיכו דרך חברון לעבר ירושלים. במסגרת "מבצע משה", שהיה חלק ממבצע יואב, הטיל מפקד חזית הדרום, האלוף יגאל אלון, את כיבוש העיר על חטיבת הנגב בפיקוד נחום שריג. כוחות צה"ל שחררו את באר שבע בתאריך 22 באוקטובר 1948​.

 
המבצע הצבאי מונצח באנדרטת חטיבת הנגב​ אשר שוכנת בצפון העיר בסמוך לשכונת רמות.